שושן נ' אופנת תוכנה בע"מ

פסק דין

התובע, בעלים של חנות מכולת, רכש מהנתבעת, בחודש מאי 2009 תוכנה לניהול עסק, ודורש במסגרת תביעה זו את ביטול העסקה והשבת סך של 7,000 ₪ ששילם תמורת התוכנה בנוסף לפיצוי על סך 5,000 ₪.

בכתב התביעה טען התובע כי לפני רכישת התוכנה הוסברו לנתבעת מהות העסק וצרכיו ובהתאם הוצעה לו התוכנה נשוא התביעה. עפ"י הנטען, לאחר ההתקנה ובמהלך ההדרכה, התברר כי התוכנה אינה מתאימה למכירה "בהקפה", על אף דרישת התובע לכך טרם הרכישה. הנתבעת הבטיחה לספק תוכנה המתאימה למכירה כזו וכעבור חודשיים, סיפקה תוכנה חדשה, אשר לטענתה, מתאימה למכירה בהקפה.

התובע טען כי הנתבעת דרשה תשלום עבור הדרכה נוספת ולא סייעה במתן תשובות לבעיות בהן נתקל בעת עדכון פריטי החנות בתוכנה.

בתחילת חודש ספטמבר 2009, התחיל התובע להשתמש בתוכנה מול לקוחותיו ואז התברר כי ישנן שלוש בעיות מהותיות שהנתבעת לא נתנה להן מענה : א. בסוף יום העסקים לא ניתן לקבל פירוט הסחורה שנמכרה בהקפה, ב. התוכנה אינה ידידותית ואינה מתאימה למכירת של כמויות גדולות בשטף ו-ג. ביום 10.9.2009 התברר כי אין הפרדה בין מכירות הכוללות מע"מ לאלה הפטורות ממע"מ, דבר העלול לגרום לבעיות בביקורת שלטונות המס.

על כן, הודיע התובע ביום 11.9.2009, באמצעות באת כוחו, על ביטול העסקה עקב הטעיה ואי התאמה המהווים הפרה יסודית לטענתו להסכם בין הצדדים והוסיף כי אילו ידע אודות הבעיות לעיל, לא היה רוכש את התוכנה.

בסופו של יום, כך נטען, רכש התובע תוכנה מחברה אחרת שמתאימה לצרכיו והוא דורש החזר הכספים ששילם לנתבעת בגין התוכנה ע"ס 7,000 ₪, בנוסף לפיצוי כספי ע"ס 5,000 ₪ בגין הפסדים והוצאות.

זה המקום לציין כי בעת התקנת התוכנה הודיעה הנתבעת לתובע כי מגיע לו זיכוי ע"ס של 600 ₪, כאשר הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי התובע ביקש לנצל סכום זה בהמשך העבודה עם הנתבעת.

בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת כי התוכנה אינה מתאימה לסוג העסק של התובע וטענה כי הנ"ל החליט לרכוש את התוכנה לאחר שקיבל הסבר מפורט אודותיה. התוכנה הותקנה ביום 21.6.2006 ולאחר התקנת התוכנה והדרכה בת 3 שעות, הודה הנתבע למדריך, חתם על טופס ההתקנה והוסיף כי "ההתקנה טובה מאוד". (טופס ההתקנה צורף לכתבי הטענות).

עפ"י הנטען, ביום 23.6.2009 ובעקבות פניה של נציגת המכירות, הביע התובע את רצונו באפשרות למכירה בהקפה, והנתבעת החליטה לפתח עבורו את הפתרון המבוקש ולהשקיע את עלות הפיתוח ע"ס 6,000 ₪ ללא תוספת תשלום מצד התובע, למרות שלא התחייבה לכך מעולם.

לאחר קבלת הפיתוח דרש התובע לקבל הדרכה נוספת בעסק, ללא תשלום והנתבעת לא הסכימה לכך, שכן בהתאם להסכם היא מחויבת ליתן (בחינם) הדרכה אחת בלבד. התובע סירב לשלם עבור הדרכה נוספת וחרף זאת ניתנה לו הדרכה טלפונית שארכה כשעתיים (בעלות של 540 ₪) ללא חיוב נוסף.

הנתבעת טענה כי עד לפנייתו התובע באמצעות באת כוחו, לא היתה פנייה כלשהי בקשר לבעיות שצוינו על ידו לעיל. הנתבעת הכחישה קיום בעיות כלשהן בתוכנה וטענה כי התוכנהמאושרת ע"י שלטונות המס, מתאימה למכירות בכמויות גדולות, עושה הפרדה בין מכירות הכלולות מע"מ ואלה הפטורות ממע"מ וניתן להפיק באמצעותה דו"ח מכירות הכולל מכירות בהקפה.

לטענת הנתבעת בחר התובע לבטל את העסקה כדי לחסוך בעלויות ההדרכות במקום ללמוד להפעיל את התוכנה כנדרש.

בדיון בפניי העיד התובע בעצמו ומטעם הנתבעת העיד מר רפי בן עמי.

התובע חזר על טיעוניו בכתב התביעה וטען להטעיה מטעם הנתבעת. לגישתו, התוכנה מתאימה רק לבתי אופנה, הנתבעת ידעה שהוא מנהל מכולת וסוכנת המכירה שלה הבטיחה כי התוכנה מתאימה למכירה בהקפה. בעת ההתקנה הסביר המתקין כי התוכנה אינה מתאימה למכירת בהקפה והתובע הסכים להמתין חודשיים ולשלם במהלכם את דמי השירות החודשיים. כעבור תקופה זו, הבעיה לא נפתרה והוא גילה שאין אפשרות גם למכירה בפטור ממע"מ.

מנגד, הסביר נציג הנתבעת כי התוכנה היא כמו תקליטור ולאחר התקנתה, לא ניתן להחזירה. הנ"ל הדגיש כי התוכנה מתאימה לניהול עסק של מינימרקט אך אין לה חיבור למשקל. במסגרת הדיון הוא הציג פלט מחשב המראה כי ניתן לבחור באפשרות למכירה בפטור ממע"מ.

בר בן עמי העיד כי ניתן להגדיר את העבודה בתוכנה גם לעניין המכירה בהקפה והן לעניין המע"מ. הוא גם העיד כי ניתן להשתמש בה למכירת פירות וירקות (הפטורים ממע"מ).

לאחר שנשמעו גרסאותיהם של שני הצדדים ומאחר ולא ניתן היה לדעת בהתבסס על המסמכים שהוגשו מהן באמת הפונקציות הכלולות בתוכנה, ניתנה לתובע אפשרות להגיש חוות דעת של איש מקצוע היכול לתמוך בטענותיו. התובע הגיש (לאחר הדיון) מכתב ממר זידאן זידאן, חשבונאי ויועץ המס שלו, לפיו לאחר עיון בסיכום היומי, עלה שהקופה אינה מפרטת מכירות בהקפה וגם לא המכירות הפטורות ממע"מ אלא שמר זידאן לא התייצב לדיון להסביר את הנטען ולא ערך את ממצאיו בצורה של חו"ד.

בסופו של יום ולאחר מספר אורכות הודיע התובע כי פנה למספר מומחים בתחום, לרבות אנשי מקצוע מחברת התוכנה שעימה הוא עובד, ואלה הסבירו כי לא ניתן למצוא את הפגמים בתוכנה לאחר התיקונים שביצעה הנתבעת בתוכנה. מכאן, ובהעדר חוות דעת, ניתן בזאת פסק דין על סמך הראיות והעדויות שנשמעו בתיק.

יצוין כי לאחר הדיון ביקש התובע מהנתבעת למסור שמותיהם של 5 בעלי עסק מכולת שרכשו את התוכנה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כדי שתהיה אפשרות לתובע להיפגש עמם ולראות כיצד עבדו בהקפה עם התוכנה הנ"ל. הנתבעת השיבה כי הלקוחות אליה פנתה, סירבו למסור את פרטיהם לביהמ"ש והזמינה את התובע יחד עם רואה החשבון מטעמו, לבקר במשרדיה כדי להיווכח כי התוכנה כוללת את הפונקציות הדרושות לתפעול מינימרקט.